במאמר שהתפרסם לאחרונה בגיליון האחרון של עיתון האקדמיה האמריקאית לדרמטולוגיה, דיווחו מחברים בדרום קוריאה על ניסיונם בטיפול בתרופות ביולוגיות משני סוגים, בשנים 2012-2020. הקבוצה הראשונה והוותיקה יותר של מעכבי TNF אלפה נבדקה מול מעכבי אינטרלוקין 23 ואינטרלוקין 17. ההשוואה נעשתה בין תוצאות הטיפול בשתי השיטות במשך אותן שנים ,ונבדקו מי מהתרופות מגיע למצב ניקיון של 75-89 אחוזים ולמצב ניקיון של 90-99 אחוזים מהגוף וכמה זמן נשמר ניקיון זה מנגעים בעור.
נמצא כי מעכבי אינטרלוקין 23, ואינטרלוקין 17 ,(התרופות ,COSENTYX, TALZ, STELARA, TREMFYA, SKYRIZI ) שנבדקו, המטופלים הגיעו לניקיון מנגעים של 100%, דבר ששיפר את איכות חייהם, הצורך להחליף תרופות היה קטן ויעילות התרופות הייתה מקסימלית. מבין כל התרופות מקבוצה זו, התרופה COSENTYX, דרשה החלפת תרופה מהר יותר מאשר STELARA וSKYRIZI. כן נמצא שאף מטופל מהנוטלים SKYRIZI, TREMFYA, TALTZ שהגיעו לניקיון מוחלט מנגעים ,לא היה צריך להחליף תרופה, דבר שהבליט את יעילות התרופה בתקופה שנבדקה.
עבודה זו, מציגה את עקביות היעילות של התרופות מהקבוצה של מעכבי האינטלוקין, בזה שהגיעו לניקיון מלא מנגעי עור לאורך זמן.
הקשר בין חוסר בויטמין D וברמות בדם עם שכיחות מלנומה של העור
מלנומה של העור הוא סרטן העור הממאיר ביותר, וחסר בוויטמין D נחשד כגורם סיכון לסרטן זה. במאמר בעיתון MELANOMA RESEARCH שהופיע לאחרונה, מדווחים המחברים על ביצוע הערכה לקשר בין חסר בוויטמין D ובין רמות 25 הידרוקסי וויטמין D ושכיחות מלנומת העור. המחברים הסתמכו על חמש מערכות מידע מתחילת פתיחת המערכות ועד יולי 2022. הממצאים שהמחברים חיפשו היו ,רמת ויטמין D נמוכה, או רמה נמוכה של 25 הידרוקסי ויטמין D , בחולי מלנומה עורית בהשוואה לקבוצת ביקורת בריאה. בחולים שדווחו כסובלים מחוסר וויטמין D נבדקה שכיחות המלנומה העורית ובחולים עם חוסר בהידרוקסי וויטמין D נבדק עומק החדירה של המלנומה והתפשטותה לסביבה הקרובה.
במערכות המידע שנבדקו, נמצאו 14 מחקרים, ובמחקרים הודגמו ממצאים הקושרים בין רמות נמוכות של הידרוקסי וויטמין D ושכיחות מלנומה עורית וכן קשר בין שכיחות עומק חדירה של המלנומה ביותר מ1 מ"מ ,יחד עם חסר בוויטמין D . לא נמצא כל קשר סטטיסטי בין רמות נמוכות של ויטמין D לבין אפשרות של גרורות.
זיהוי חסר בוויטמין D יכול להוות כלי חשוב במעקב וטיפול בחולים עם סיכוי גבוה לפתח מלנומה עורית.
הקשר בין חזרה, גרורות ועומק סרטן הקשקשת העורי בחולים מושתלים המטופלים בתרופות מדכאות מערכת החיסון
ירחון האגודה האמריקאית לרפואה JAMA מיולי השנה, בדק את שכיחות אפיזודה חוזרת של סרטן קשקשת העור, האפשרות לפתח גרורות וכן מוות כתוצאה מסרטן זה, בחולים מושתלים המטופלים או שאינם מטופלים, בתרופות מדכאות מערכת החיסון.
העבודה נערכה בנורבגיה על 47,992 מטופלים, מעל גיל 18, שאובחנו כסובלים מסרטן תאי הקשקשת של העור, בין תחילת ינואר 1968 לסוף דצמבר 2020.
סרטן תאי קשקשת העור הוא מסרטני העור השכיחים ביותר. סרטן זה יכול להתפתח כנגע ראשוני, יכול לפתח גרורות ויכול לגרום למוות הן אצל אנשים בריאים והן אצל מטופלים בתרופות מדכאות מערכת החיסון.
נבדקו מטופלים שעברו השתלת אברים, בשנים 1968-2020, והיו תחת טיפול מדכא מערכת היסון במשך שנים רבות. במטופלים היו 882 גברים ו326 נשים , שעברו השתלות אברים סולידיים. הגיל הממוצע של הגברים היה 66 שנים וגיל הנשים 79 שנים. אצל מושתלים עם סרטן תאי הקשקש בעור, נמצאה שכיחות בולטת של חזרה של הסרטן, שכיחות בולטת של גרורות וכן שכיחות בולטת של מוות מסרטן זה, בהשוואה לחולים שסבלו מסרטן תאי הקשקשת בעור שלא טופלו בתרופות מדכאות חיסון. יש לציין שרוב הסובלים משתי הקבוצות נפטרו מסיבות אחרות מאשר סרטן העור הקשקשי.
ממצאים אלה הם רלוונטיים לתכנון מעקב לאחר חולים עם סרטן קשקשת העור, מושתלים ושאינם מושתלים וכמובן באוכלוסייה הנורמלית.
הקשר בין מחלות התירואיד ודלקת עור אטופית.
בעבר הודגם ע"י מספר מחברים הקשר בין דלקת עור אטופית והפרעות בתפקוד בלוטת התריס.
המחברים ניסו להסביר קשר זה כתוצאה מהפרעה בתהליכים אוטואימוניים וחוסר ויסות של ציטוקינים (חלבונים זעירים החשובים מאוד בפיקוח על צמיחה והפעלה של תאי מערכת החיסון ותאי דם).
בעבודות שנעשו בעבר, לא היו נתונים, על איזה הפרעות ספציפיות של בלוטת התריס קשור לדלקת אטופית של העור, וכן לא היה ברור אם מדובר בפעילות יתר או תת פעילות של הבלוטה. במחקר שדווח בירחון של האקדמיה האמריקאית לדרמטולוגיה מיוני האחרון, בדקו המחברים את הקשר בין מחלת האשימוטו של התירואיד ומחלת גראבס של התירואיד, לבין דלקת עור אטופית.
המחקר הסתמך על נתונים מהמכונים הלאומיים האמריקאים לבריאות,NIH, תוך שימוש בנתונים של מעל למיליון אמריקאים, והתייחסות לגיל, גזע, מוצא, ושונות סוציו-כלכלית. המחברים מצאו כ13,756 מטופלים עם דלקת עור אטופית (אסטמה של העור- ATOPIC DERMATITIS) ומחלות בלוטת התריס, והם הושוו לאוכלוסייה הכללית.
חולים אטופיים סבלו ממחלת גראבס פי 5 יותר בהשוואה לקבוצת הביקורת באוכלוסייה הכללית, ופי 4 יותר במחלת האשימוטו של הטירואיד מאשר האוכלוסייה הכללית. 49% מחולי האשימוטו אובחנו כחולים במחלת בלוטת התריס טרם שאובחנו בדלקת עור אטופית, בעוד 43% אובחנו כחולים במחלה אחרי שאובחנו כסובלים ממחלת עור אטופית. כ8% מהחולים אובחנו במחלת העור ומחלת האשימוטו בעת ובעונה אחת. 30% מחולי מחלת גראבס אובחנו טרם אובחנו במחלת עור האטופית בעוד 63% אובחנו לאחר שאובחנו במחלת העור. 7% אובחנו בעת ובעונה אחת בשתי המחלות.
מחקר זה מבהיר את הקשר בין הפרעות בתפקוד בלוטת התריס ומחלת העור האטופית. ממצאים אלה תומכים בתאוריה שחוסר ויסות אימונולוגי יכול להסביר את הקשר בין דלקת עור אטופית ומחלת בלוטת התריס., אבל, המנגנון המדויק של חוסר הוויסות האימונולוגי, נשאר לא מובן .
