בטיחות הוא מרכיב חשוב בהחלטה על סוג טיפול סיסטמי בחולי ספחת בינונית עד קשה. שילוב של תרופות ביולוגיות, מעכבי (TNF TUMOR NECROSIS FACTOR), מעכבי אינטרלוקין 17 ואינטרלוקין 23, הוא שילוב מקובל כטיפול בספחת מהסוגים שהוזכרו. החשש לתופעות לוואי הנובעות מהתרופות בפני עצמן ומהשילוב ביניהן לא נבדק בעבר וחשוב לכן לברר את הסיכונים האפשריים.
במאמר שפורסם בירחון הבריטי לדרמטולוגיה מאוקטובר שנה זו, המחברים מסתמכים ברישומים על תופעות לוואי מתרופות ביולוגיות, מאגר ה-BIOBADERM. המחברים רצו לבדוק האם שילוב של תרופות ביולוגיות ומטוטרקסט כטיפול בספחת בינונית עד קשה, מעלה את הסיכון לתופעות לוואי או לתופעות לוואי קשות. המחברים הישוו מטופלים שטופלו באחת מהתרופה ביולוגית שהוזכרו למעלה מול מטופלים שטופלו בשילוב של תרופה ביולוגית ומטוטרקסט.
החוקרים עברו על מידע מ-2829 חולים ספחת, שעברו 5441 מעגלי טיפול, כלומר 12,853 חולה לשנה. המחברים מצאו כי הקומבינציה של תרופה ביולוגית ומטוטרקסט, לא הדגימה כל עליה בסיכון לפתח תופעות לוואי או תופעות לוואי קשות, בכל אחת מהקבוצות הביולוגיות. טיפול בלעדי עם תרופה ביולוגית גרם לתופעות לוואי אצל 84.9% מהמטופלים, לעומת 15.1% מהמטופלים בשילוב התרופות. לא הייתה עליה משמעותית בזיהומים קשים אצל נוטלי שתי התרופות לעומת העובדה כי נוטלי תרופות מסוג מעכבי אינטרלוקין 23 בלבד, פתחו זיהומים בשכיחות של 105 מקרים על כל 1000 חולים בשנה, בעוד שנוטלי מסוג מעכבי אינטרלוקין 17 פתחו 140 מטופלים מתוך 1000 חולים לשנה. לעומת זאת, מטופלים שטופלו בתרופות מעכבי TNF יחד עם מטוטראקסט, הדגימו עליה בשכיחות תופעות לוואי של מערכת דרכי העיכול.
המחברים מסכמים, כי הסיכון בתופעות לוואי ותופעות לוואי קשות אצל חולי ספחת, לא הדגימה כל עליה בתופעות הלוואי אצל הנוטלים מטוטרקסט ותרופה ביולוגית, בהשוואה למטופלים בתרופה ביולוגית בלבד.
